כוסות רוח

כוסות רוח הן הכלי שאני מושיט אליו יד כששריר עמוק מסרב להשתחרר. ואקום עדין מושך את העור ואת הרקמה שמתחתיו, מגביר זרימת דם מקומית ומרפה שכבות שריר שקשה להגיע אליהן בלחיצה.

זו טכניקה עתיקה, אבל מי שראה שחיינים אולימפיים עם עיגולים סגולים על הכתפיים יודע שהיא חיה ובועטת גם היום. אצלי בקליניקה היא משולבת לרוב עם דיקור, ולפעמים עומדת בפני עצמה.

מה בעצם עושה הוואקום?

הכוס יוצרת תת-לחץ שמרים את העור ואת הפאסיה, רקמת החיבור שעוטפת את השרירים. ההרמה הזאת מגבירה את זרימת הדם באזור, ולפי חלק מהמחקרים משפיעה גם על קולטני הכאב המקומיים. את התוצאה רוב המטופלים מתארים במילה אחת: שחרור.

והעיגולים הסגולים? הם לא חבורות כואבות אלא דם שנמשך אל פני השטח, והם דוהים בדרך כלל בתוך ימים בודדים.

כוסות במקום אחד או כוסות בתנועה?

יש כוסות שמונחות על נקודה למשך כמה דקות, ויש טכניקה שבה אני מחליק את הכוס לאורך השריר עם מעט שמן. מעין עיסוי עמוק הפוך: במקום לדחוף פנימה, למשוך החוצה. בכאבי גב תחתון אני עובר בין שתי הגישות לפי מה שהשריר צריך באותו יום.

למה לשלב כוסות עם דיקור?

דיקור פועל על מערכת העצבים. כוסות פועלות על הרקמה עצמה. כששניהם עובדים יחד אפשר גם להרגיע את אות הכאב וגם לטפל בשריר שמייצר אותו. עם הרקע שלי בספורט תרפיה, השילוב הזה נעשה אחד הכלים המרכזיים שלי מול פציעות עומס של מתאמנים.

למה כדאי לשים לב אחרי הטיפול?

לשתות מים, לשמור על האזור חמים, ולא להיבהל מהעיגולים: הם חלק מהעניין ונעלמים תוך כמה ימים. עדיף להימנע ממאמץ כבד באותו ערב ולתת לרקמה לסיים את העבודה שהתחלנו.

כוסות רוח אינן מתאימות לכל מצב עור או לכל מצב רפואי, ולכן התשאול לפני הטיפול כולל גם את זה. כשיש ספק, אני מתאים את העוצמה או בוחר כלי אחר מהארגז.

מקרה מהקליניקה

רץ חובב בן 38 הגיע עם תפיסות חוזרות בגב התחתון אחרי ריצות ארוכות. עבדנו עם כוסות בתנועה לאורך זוקפי הגב, בשילוב דיקור קצר בשיטת טאן. הוא חזר למרחקים שלו בהדרגה, והיום מגיע בעיקר לפני תקופות אימון עמוסות. תחזוקה, הוא קורא לזה. אני מסכים.